"ארבע ההתנהגויות שהופכות אנשים רגילים למנהלים מצוינים" עם כותרת כזו, כנראה שאחוזי הפתיחה של הפוסט הנוכחי יהיו גבוהים. בין אם אתם מאמינים שיש ארבע התנהגויות כאלו ובין אם לא, יש משהו מושך בכותרת הזו שגורם לאנשים להיכנס ולהציץ. "ארבע ההתנהגויות שהופכות אנשים רגילים למנהלים מצוינים" היא כותרת המשנה של ספר
במהדורות החדשות שלאחר פטירתו של נלסון מנדלה, צוטט מפיו משפט שנאמר בסמוך למותו: "עכשיו, אחרי כל השנים הללו, אני רוצה לנוח. הרווחתי את הזכות הזאת." מנדלה נפטר בשנת 2013, בגיל 95. יש משהו מעורר השראה במשפט הזה, הנאמר ע"י מנהיג אמיץ ובעל השפעה עצומה שעשה כל-כך הרבה במהלך חייו. **
"למה אתה מנפח לנו את השכל? את מי מעניין הסושי שלך והברידג' של אמא שלך? לספר לך באיזה חוג היתה אמא שלי היום ? קשקושולוגיה מיותרת לחלוטין !" את המילים הללו קיבלתי מאחת הקוראות שהגיבה לפוסט אישי שהעליתי ביום ההולדת שלי. ציטוט מדויק. מילה במילה. לא שיניתי דבר. איך הייתם מרגישים אם
השבוע הזה היה שבוע מיוחד. גם שבוע ראשון של שנת הלימודים וגם שבוע אחרון של השנה. שבוע של התחלה ושבוע של סיום. שלוש פעמים בשנה אני אוהב לעצור, לקחת את הזמן ולהתבונן אחורה: בראש השנה, בסוף השנה האזרחית וביום ההולדת שלי. בשטף היומיומי של החיים אנחנו יכולים לפספס. לפעמים צריך
סוג המצבים שאני מאוד אוהב ב"משחקי השף" זה כשהידיים של המשתתפים מתחילות לעבוד עם החומרים, בשעה שלראש שמעל הידיים אין מושג מה הן עומדות להכין. הפוסט המסוים הזה נכתב בצורה דומה: הידיים מתחילות לכתוב על דברים מסוימים שעדיין לא ברור אם ואיך הם מתחברים. חומרי הגלם של פוסטים שאני כותב
תכנית מחויבות אישית [הזמנה למהירי החלטה] ביום שני השבוע, במסגרת הבלוג היומי שלי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות והמשיך ללוות אותי גם לאחר פרסומו. "איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות?" "איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות? עושים אותו רק ביום אחד. ואז רק ביום אחד נוסף. וכך הלאה
פשוט. חג שמח. "חג שמח !" "תודה רבה !!! " "גם לך ולמשפחתך !!!" פרחים. לבבות. חיבוקים. נשיקות. לשכפל ולשלוח בעשרות עותקים לכל הודעה שמקבלים. ** חג שמח. ככה פשוט. בלי איחולים יצירתיים מדי. בלי ברכות מתוחכמות מדי. בכוונה מלאה. מכל הלב. ** שיהיה לך חג שמח. פשוט חג שמח. החג שלך שונה מהחג
"מספרים לנו על הכאב שבמרדף אחר הנאה, ועל חוסר התועלת שבבריחה מפני כאב. אנחנו שומעים על שמחת ההתעוררות, על הבנת הקשר ההדדי, על נתינת אמון בפתיחת לבנו ותודעתנו. אך כמעט שלא מספרים לנו על ההימצאות במצב הביניים הזה, שבו איננו יכולים עוד להסתפק בנחמות הישנות שלנו ממקור חיצוני, אך עוד
כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים, אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות. בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי. בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :
חמש שאלות לסוף השבוע האחרון של השנה רגע לפני שהשנה האזרחית הנוכחית יוצאת ושנה חדשה נכנסת, הזדמנות לעצירה ולהורדת הילוך. הזמנה להתבוננות. חמש שאלות לרפלקציה על שנים עשר החודשים האחרונים: 1. איזה ערך הבאת השנה? הישגים משמעותיים? הצלחות מרכזיות? 2. מה את חוגגת? במה אתה גאה במיוחד השנה? 3. על
תגובות אחרונות