תגית: הקשבה

1. אני אמור לעשות יותר פעילות גופנית ואני לא. 2. אני אמור להקדיש יותר זמן לכל אחד מילדי ואני לא. 3. כשאני כבר אתם אני אמור להיות יותר נוכח עם יותר תשומת לב. ואני לא. לא תמיד. 4. אני אמור להנות מהזמן עם ילדי ולא לחכות שהזמן יעבור או שהם

השבוע התחלתי לקרוא ספר מרתק. הנה שני ציטוטים מתוכו: "אני לא מתיימר להיות מומחה גדול בתיאוריות מנהיגות. אבל אני יודע שלהפוך חבורה של אינדיווידואליים צעירים ושאפתנים לאלופה מלוכדת זוהי אמנות, ולא עניין טכני. זהו מופע להטוטנות רבגוני ומסתורי, שמחייב לא רק ידע תיאורטי של חוקי המשחק אלא גם לב פתוח,

השבוע סיימתי תהליך בן כחצי שנה עם ארבעה חברי הנהלה של אחד מארגוני ההייטק המובילים והידועים בארץ. במהלך החודשים הללו עברנו ביחד מסע משותף שכלל תהליך אישי עם כל אחד מהמנהלים ותהליך קבוצתי עם צוות הניהול כמכלול. בפגישה האישית המסכמת ביקשתי לשמוע מכל מנהל מה הדברים המרכזיים שהוא לוקח מהתהליך

אחד הדברים שתמיד מאתגרים אותי כשאני מעביר קורס בתקשורת מקרבת היא מגבלת הזמן. איך אפשר בפחות מיום להציג משהו ברמה התחלתית ועדיין לתת תחושה של העומק והעוצמה שלו. לפעמים כשאני מסיים קורס שכזה יש בי תחושת תסכול ופספוס מסויימות. מחשבות שאולי יכולתי לדייק יותר. אולי לנצל אחרת את הזמן ולתת

איך לגרום לאנשים לעשות מה שאנו רוצים? ובמילים יותר מכובסות – איך להשפיע על אנשים (לעשות מה שאנו רוצים) ? ובמילים עוד יותר מכובסות – איך לרתום אנשים (לעשות מה שאנו רוצים)? המשותף לכל השאלות הללו, הוא שברור לנו מה שאנו רוצים שיקרה ואנו רוצים שהאדם שמולנו יעשה את זה.

רגע לפני שהשנה האזרחית מתחלפת, אני לוקח את הזמן ומוריד הילוך. רק לרגע. מתבונן אחורה. מתבונן פנימה. הנה חלק ממה שאני רואה: בשנה שחלפה יצרתי מעל 60 פוסטים ומאמרים שנשלחו אליכם ופורסמו באתר שלי. הפוסטים הללו עוררו הרבה תגובות, דיונים ואינטראקציות. בזכותם זכיתי "לפגוש" רבים מכם: פיזית, טלפונית ווירטואלית. כל

בקשה היא מחווה של נדיבות. כשאנו מבקשים משהו מאדם מסוים אנו נדיבים אתו. מכיוון שאנו נותנים לו את האפשרות להיות משמעותי עבורנו, לעשות משהו חשוב בשבילנו, להעשיר את חיינו, או לתרום לנו בצורה כלשהי. אתמול שלחתי סמס לחברה קרובה וביקשתי להתייעץ אתה בנושא מסוים. בדקתי אם היא זמינה ואם יש

ביומיים האחרונים אני בעיקר שותק. ביום שני אחה"צ הופיעה לה צרידות רצינית שהתפתחה לאיבוד קול. הגרון לא כואב ואין בעיה לבלוע, פשוט לא יוצאים צלילים כשאני מנסה לדבר. ארבעים ושמונה השעות האחרונות אפשרו לי לחוות מה זה להיות חסר קול. ביומיים הללו התחדדו לי כמה וכמה שיעורים ואני רוצה לשתף

"התמחותי ברפואה לימדה אותי שיטות פשוטות וישירות. פגשתי מישהו, אבחנתי את בעייתו, החלטתי מה נדרש וסיפקתי לו את זה. המודל הרפואי שהקנו לי התמקד במה שאני כרופאה חושבת, מבינה או מחליטה, במה שאני כרופאה, יודעת. מאז גיליתי שרוב הזמן איני יודעת בעצם מה נדרש, ובאופן מפתיע עוד יותר, איני צריכה לדעת.

"היום הצלחתי. נוגה כעסה כי לא הסכמתי לה עוד גלידה במרכול, והיתה בתחושה של חוסר-צדק בגלל שלנבו כן קנינו עוד גלידה (כי מישהי אכלה לו חלק ממנה). היא כעסה, בכתה, הרביצה לי, והכל יחד עם מילים לא שגרתיות לכיווני. ואיכשהו הייתי בנוכחות טובה (אולי בגלל שישנתי מעט בלילה ואני מסגל