תגית: הכרת תודה

בראיון לרשת ג' לקראת המופע המיוחד ("30 שנה לאהוד בנאי והפליטים") סיפר אהוד איך נוצר שירו "זמנך עבר" ("אנחנו כאן אורחים לרגע"). אתמול, בעקבות התפתחות לא מתוכננת והשבתה זמנית של שתיים מאתנו,  ויתרנו על חמישה כרטיסים להופעה של אהוד בנאי. אילנית, שני ועדן זכו בהופעה שאלמלא הביטול שלנו אולי לא

ארבעה דברים שחיים עכשיו 1. "לא אבקש דבר  את לא צריכה להוכיח לי כלום  הורידי אודם שפתייך  אבק דרכים רחצי מרגלייך" ~ אביתר בנאי, יפה כלבנה "לא אבקש דבר איני צריך להוכיח לי כלום אניח תרמילי, אפשוט בגדי אבק דרכים אשטוף מרגלי." ~ מישהו ** 2. כנראה שניפגש ביום שני הקרוב.

לפעמים משהו קורה. אירוע מתרחש. משהו או מישהו חודר לחיינו. משנה לנו תכניות. משפיע. ** הקונפליקט של יום ראשון נכנס בהפתעה. לא ראיתי אותו מגיע. מרגע שהוא נכנס הוא תפס את מרכז תשומת הלב. קונפליקט הוא איום. והזדמנות. קונפליקט יכול להתפתח בצורות שונות. על פי רוב בקונפליקט, יש לנו השפעה

המורה של המדינה / מתוך הספר "שביל בעולם" (עמוד 215) מאת חילי טרופר: "לא פגשתי אותה מעולם, רק שוחחנו בטלפון פעמיים. אך בסיומן של השיחות ידעתי כי מדובר בדמות חינוכית יוצאת דופן, שהתברכו בה תלמידיה. תחילתו של הסיפור בשיחת טלפון מאיש מאחד היישובים בצפון. האיש סיפר כי הוא אב לתלמיד בבית

הבוקר, בזכות רויטל, נחשפתי ל"וידוי המשלים". על פי הרב קוק, בשעה זו של חשבון נפש, כשם שאנו מתוודים על עוונותינו, חשוב שנתוודה גם על מצוותינו. ברוח זו כתב הרב בנימין הולצמן את הוידוי המשלים: הוידוי המשלים "אהבנו, בכינו, גמלנו, דיברנו יופי, האמנו והשתדלנו, זכרנו, חיבקנו, טעמנו ספר, יצרנו, כמהנו, לחמנו עבור הצדק,

ערב ראש השנה תשע"ח היום לפנות בוקר פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ז. פוסט מספר 726, סוגר שנתיים של כתיבה יומית. התייחסתי לחוויה שלי ולתהליך שעברתי. שאני עדיין עובר. פוסט שהוא סיכום של פרק, חגיגה של שלב בדרך. יכול להיות שכבר קראתם אותו. אם לא, תוכלו לקרוא אותו כאן. או בעמוד הפייסבוק שלי.

"זאת התמונה הממוסגרת היחידה בחדר העבודה שלי. היא צולמה על ידי צלם של סוכנות הידיעות Associated Press במאלי שבאפריקה בשנת 1984. באותה תקופה התחלתי את הקריירה שלי כמאמן ועבדתי בהתנדבות עם ריצ'רד שוברט, מנכ"ל הצלב האדום האמריקאי. אפריקה שמדרום לסהרה היתה נתונה בבצורת קשה. מאות אלפי בני אדם חיו על

בחירה פוסטים מסוימים שאני כותב זוכים ליותר צפיות, מעוררים יותר תגובות ומובילים ליותר סדנאות מפוסטים אחרים. כנראה שהפוסט הנוכחי אינו אחד מהם. ** זמן חוסר זמן ועודף זמן אינם שני דברים שונים. לא למצוא זמן למשהו שחשוב ולחכות שהזמן המזדחל יעבור כבר הם שני קצוות של אותה תפישה. תפישת הזמן

בסוף הסמינר אתמול,  י. הציע שנסתכל במראה ונבחר משהו אחד שחשוב לנו לשפר בעצמנו. "משהו אמיתי !" הוא הדגיש. לא כמו "פרפקציוניזם", "עקשנות" או "אין לי גבולות"  שמקבלים בראיונות עבודה כשמבקשים ממועמדים לתאר את החולשות שלהם. לא לעשות לעצמנו הנחות. לא לחפף. אני מכיר את הגישה הזו. עבדתי איתה שנים.