אתמול בערב זכיתי לקחת חלק בסיור מטלטל של עמותת עלם. נחשפתי למציאות שאיני מכיר ולאנשים שאיני פוגש ביום-יום. אמנם שמעתי על עלם (עמותה לנוער במצבי סיכון) לפני כן ואפילו הכרתי חלק קטן מהפעילות שלהם (ניידות רחוב) אך למעשה, לא באמת היה לי מושג מה הם עושים. בחרתי להקדיש את הפוסט
" 29 בנובמבר היה יום מיוחד מאוד עבור עידן. אחרי שישה חודשים של עבודה מאומצת, הפרויקט שלו עומד לעלות לאויר. במהלך חצי השנה האחרונה הוא השקיע את כל מרצו בפרויקט הזה ועשה את זה מכל הלב. לעתים זה היה על חשבון זמן בית עם משפחתו. פעמים רבות זה היה מעבר
השבוע התחלתי לקרוא ספר מרתק. הנה שני ציטוטים מתוכו: "אני לא מתיימר להיות מומחה גדול בתיאוריות מנהיגות. אבל אני יודע שלהפוך חבורה של אינדיווידואליים צעירים ושאפתנים לאלופה מלוכדת זוהי אמנות, ולא עניין טכני. זהו מופע להטוטנות רבגוני ומסתורי, שמחייב לא רק ידע תיאורטי של חוקי המשחק אלא גם לב פתוח,
רגע לפני שהשנה האזרחית מתחלפת, אני לוקח את הזמן ומוריד הילוך. רק לרגע. מתבונן אחורה. מתבונן פנימה. הנה חלק ממה שאני רואה: בשנה שחלפה יצרתי מעל 60 פוסטים ומאמרים שנשלחו אליכם ופורסמו באתר שלי. הפוסטים הללו עוררו הרבה תגובות, דיונים ואינטראקציות. בזכותם זכיתי "לפגוש" רבים מכם: פיזית, טלפונית ווירטואלית. כל
בקשה היא מחווה של נדיבות. כשאנו מבקשים משהו מאדם מסוים אנו נדיבים אתו. מכיוון שאנו נותנים לו את האפשרות להיות משמעותי עבורנו, לעשות משהו חשוב בשבילנו, להעשיר את חיינו, או לתרום לנו בצורה כלשהי. אתמול שלחתי סמס לחברה קרובה וביקשתי להתייעץ אתה בנושא מסוים. בדקתי אם היא זמינה ואם יש
דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך ובו שתי דלתות פתוחות (כניסה ויציאה). אפשרות אחת היא להיכנס, לחצות אותו במהירות, לוודא שלא נתקלים בשום דבר ולצאת בדרך המהירה והקצרה. אפשרות אחרת היא להיכנס, לתת לעיניים להתרגל לחושך, להסתכל מסביב, לקחת את הזמן, לבדוק מה יש, ואז לצאת. לפני כעשרים וארבע שעות סיימתי
"הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי. אם היינו צריכים להיות חכמים או טובים או בוגרים או נבונים אז סביר להניח שהיינו בצרות. מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם. גם אם זה חתול או ציפור,
"התמחותי ברפואה לימדה אותי שיטות פשוטות וישירות. פגשתי מישהו, אבחנתי את בעייתו, החלטתי מה נדרש וסיפקתי לו את זה. המודל הרפואי שהקנו לי התמקד במה שאני כרופאה חושבת, מבינה או מחליטה, במה שאני כרופאה, יודעת. מאז גיליתי שרוב הזמן איני יודעת בעצם מה נדרש, ובאופן מפתיע עוד יותר, איני צריכה לדעת.
בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים הקרובה. שניים מילדי נכנסים למסגרות חדשות: כיתה א' וחטיבת ביניים. עשרות חברים חדשים, מורות ומורים לא מוכרים, נהלים וסטנדרטים שונים, סביבה אחרת. בעוד כמה ימים יקבלו אלפי מורים ומורות, כיתות מלאות בתלמידים חדשים ומוכרים, כל אחד מהם עולם ומלואו. ביחד הם יעברו שנה אינטנסיבית ומלאה.
שלום, את המסר הזה אני שולח מהרי הדולומיטים באיטליה בעיצומו של טיול משפחתי המתקרב לסיומו. בהשראת מפגש עם תרבויות שונות וחבילות משודרגות המבטיחות תקשורת וואטס-אפ ו-Waze, בחרתי להעתיק את הקטע הבא מהספר "חוכמה משולחן המטבח" שנכתב ע"י ד"ר רחל נעמי רמן: "אנחנו אומה של תקשורת, אבל תקשורת אינה תמיד קשר.
תגובות אחרונות