השעה היתה חמש ועשרה לפנות בוקר. דקות ספורות לפני שיום חדש עולה. הוא ראה את מורהו מרחוק בתוך בית הקברות וניגש אליו. כשהתקרב, שם לב להפתעתו שהם עומדים מול שני קברים שאך נכרו. הוא היה המום. פחדו הלך וגבר. השמש החלה לעלות. "קפוץ לקבר הראשון" הנחה מורהו, "מחכה לך שם
"הגיוני שבני משפחה שלי שחיים בחו"ל לא מתקשרים לשאול לשלומנו? יש משהו שאני לא מצליחה לראות מכאן?" את השאלות הללו פרסמה ידידתי רונית אידלמן לפני יומיים, בעיצומו של "צוק איתן" בפייסבוק. היא קיבלה כמה וכמה תגובות. הנה חלק מהן: "אולי יש לנו את אותם קרובים – גם קרובי לא מתקשרים
יום הזכרון לשואה ולגבורה אחרי צפייה בתכניות בטלויזיה, האזנה לרדיו, הקשבה לסיפורים ולשירים. אחרי כמה שעות של הורדת הילוך, רפלקציה וכתיבה לעצמי. ברגעי זיכרון שכאלו מתחשק לי להיות עם עצמי. להתכנס פנימה ולחשוב, לקרוא, להיות. כמה מחשבות שמהדהדות עכשיו: גיל. מה זה מבוגר? מה זה צעיר? כמה מהר זה מתחלף?
רוברטו דה ויצ'נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות. אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות, הוא ניגש למלתחות המועדון והתארגן לעזוב את המקום. מאוחר יותר, כאשר הלך לבדו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה. היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן שלה חולה מאוד
את המייל הבא קיבלתי אתמול: "רוני שלום. תודה על היכולת שלך לשתף אותנו בידע הכל כך חשוב. וכמובן על התובנות הנהדרות . בפוסט האחרון שקיבלתי (מסר 6 בסדרת 20 המסרים) כתבת: ״קוראים לזה נוכחות. אפשר להיות נוכחים עם עצמנו וגם עם אחרים. עם בת הזוג, הילדים, חבר, עובדים, לקוח. עם
לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל. לצורך הסיפור אקרא לו יאיר. לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה. בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות. אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא
תחילת ספטמבר 2013, יום חמישי 15:30. בעוד כשלוש שעות אני מתוכנן להנחות לראשונה סדנה מיוחדת וחדשה שפיתחתי. אני מרגיש הרבה לחץ, דופק מהיר ובוחר לקחת את הזמן, לבדוק מה קורה בתוכי, להקשיב לרגשות ולתחושות שעולות. את המסר הבא (מילה במילה) כתבתי לעצמי לפני אותה סדנה: ===== "אני שם לב למשהו
“האמת היא שמעט התאכזבתי ובעלי התאכזב יותר. זה היה מאד בסיסי ודומה לחומרים שקראתי או שמעתי באינטרנט. מבחינת העמקה וערך מוסף שאמור להיות במפגש הישיר – זה לא עבד עבורנו. מבחינת רמת הדיון – הרגיש יותר כמו מבוא, ומבחינת מה ש"נכנס" בשלוש שעות הללו זה הרגיש מעט מדי. יצא לנו
מספר משובים מרגשים שקיבלתי לאחרונה: "אני רוצה להודות לך על ההדרכה שקיבלתי ממך בשנה שעברה. עשית מעל ומעבר לציפיותיי כשעזרת לי לשפר את יכולות התקשורת הבינאישיות שלי. מבלי להישמע יותר מדי פלצני, השעה הבודדת אתך על תקשורת מקרבת, רגשות וצרכים, היתה בעלת ערך יותר גבוה עבורי מקורסים בני חמישה ימים
בסיפור הבא נתקלתי לפני מספר ימים בפייסבוק. החלטתי לתרגם אותו לעברית ולשתף בו: ***** לפני כמה שבועות שמעתי באקראי שיחת פרידה בין אם לבתה. זה היה בשדה התעופה, רגעים אחרונים שלהן ביחד. מערכת הכריזה קוראת לבת לעלות למטוס. הן התחבקו ליד שער העלייה למטוס והאם אמרה: "אני אוהבת אותך ואני
תגובות אחרונות