"זה העניין, אתה מבין. ברגע שאתה תוחב את אצבעותיך בשאלות הגדולות, אינך יכול להפנות להן עורף". ומהן השאלות החשובות? "כמו שאני רואה את זה, הן עוסקות באהבה, באחריות, ברוחניות, במודעות. ואילו הייתי בריא היום, אלה עדיין היו הנושאים שהייתי עוסק בהם. אלה היו צריכים להיות הנושאים כל הזמן". ניסיתי לדמיין
את הרצאת פיתוח הקריירה שהעברתי השבוע פתחתי בוידוי: "איני מומחה מוסמך לפיתוח קריירות. התובנות ודרך החשיבה שלי אינן בהכרח רלוונטיות לכל אחד ונובעות במידה רבה מניסיון החיים המסוים שלי ומליווי אחרים בפיתוח הקריירות שלהם" את סדנת התקשורת המקרבת לרופאים שהנחיתי השבוע פתחתי באמירה: "אני מקווה שתקבלו ערך רב בסדנה שיהיה
השבוע קיבלתי מתנה מחבר. הוא חזר מארה"ב עם ארבעה ספרונים שרכשתי באמאזון ושנכתבו ע"י טיך נהאת האן. "איך לאהוב", "איך לשבת", "איך להירגע", "איך ללכת". הם מצטרפים לספרון חמישי, "איך לריב", שכבר נמצא ברשותי. היום אני בוחר לשתף בארבעה קטעים מתוך הספרונים הללו. ארבעה קטעים שהקריאה בהם משפיעה עלי ומעוררת
מפות שטח מלמדות אותנו על שטח. מפות תודעה מלמדות אותנו על תודעה. מפות הן לא השטח עצמו, לא התודעה עצמה. מפות מאפשרות לנו להתמצא יותר טוב בשטח שאנו משוטטים בו. להבין קצת יותר את המקום שאנו נמצאים בו. באחד הפוסטים הקודמים, הזכרתי את העיקרון ה-26 שהתייחס לארבעת "התחומים הקורנים" (כך
"ההיפך מחוסר אינו שפע, אלא מידה מספקת. אמפתיה אינה משאב מתכלה, חמלה אינה פיצה שיש ממנה רק שמונה משולשים. כשאנחנו נוהגים במישהו באמפתיה ובחמלה, הן לא אוזלות. להפך. אהבה היא הדבר האחרון בעולם שצריך לחסוך בו. הפליטה מסוריה לא תרוויח שום דבר מזה שתשמרי את טוב הלב שלך רק עבורה
את השבוע הזה יתאים לך לשכוח. לא מסוג השבועות שאיחלת לעצמך. כשנכנסת אליו לא תיארת לעצמך איך הוא יתפתח. איך הוא עדיין מתפתח. בהתמקדות למדתי, שאנחנו לא יכולים לנוע יותר מהר מהחלק הכי איטי שלנו. לפעמים החלק הכי איטי שלנו הוא ממש איטי. הרבה יותר איטי ממה שהיינו רוצים שהוא
במהלך השבוע הזכרתי את ד"ר רחל נעמי רמן בשתי סדנאות שונות שהעברתי. המלצתי בחום על ספריה "חוכמה משולחן המטבח" ו"ברכות סבי". ד"ר רמן (ילידת 1938) הינה רופאה אונקולוגית יוצאת דופן. בספריה ניתן למצוא שלל סיפורים מרגשים ומעוררי השראה בנושא חמלה, נתינה, קשר, ריפוי ואנושיות. אחד הסיפורים, "הברכה" (עמוד 27, "ברכות
המורה של המדינה / מתוך הספר "שביל בעולם" (עמוד 215) מאת חילי טרופר: "לא פגשתי אותה מעולם, רק שוחחנו בטלפון פעמיים. אך בסיומן של השיחות ידעתי כי מדובר בדמות חינוכית יוצאת דופן, שהתברכו בה תלמידיה. תחילתו של הסיפור בשיחת טלפון מאיש מאחד היישובים בצפון. האיש סיפר כי הוא אב לתלמיד בבית
בסוף הסמינר אתמול, י. הציע שנסתכל במראה ונבחר משהו אחד שחשוב לנו לשפר בעצמנו. "משהו אמיתי !" הוא הדגיש. לא כמו "פרפקציוניזם", "עקשנות" או "אין לי גבולות" שמקבלים בראיונות עבודה כשמבקשים ממועמדים לתאר את החולשות שלהם. לא לעשות לעצמנו הנחות. לא לחפף. אני מכיר את הגישה הזו. עבדתי איתה שנים.
ציטוט: " דאג האמרשלד, שהיה מזכיר האו"ם העיר פעם הערה עמוקה ורבת משמעות: "הרבה יותר אצילי לתת את כולך לאדם אחד מאשר לטרוח ולעמול על הצלת האנושות כולה." אני מבין את משמעות הדברים כך, שגם אם אני מקדיש שמונה, עשר או שתים עשרה שעות ביום, חמישה, שישה ואפילו שבעה ימים
תגובות אחרונות