אורית משתגעת מזה שהסגן שלה לא לוקח מספיק אחריות ולא מגדיל ראש.
בעז מיואש כי הוא כבר בן 35 ללא זוגיות משמעותית ועדיין חי עם ההורים.
גלית מתוסכלת כי היא לא מגיעה לעשות כמו שצריך כל מה שחשוב לה בעבודה והיא גם מלאת רגשות אשם על שהיא לא מבלה מספיק עם הילדים ושהתמיכה שלה בהוריה המזדקנים מוגבלת מאוד.
דני מרגיש תקוע וכועס על המנהל שלו שלא סומך עליו, לא משתף אותו בהחלטות חשובות ולא נותן לו משימות מספיק משמעותיות.
הגר חסרת אונים כשהיא מגלה שהבן שלה שוב איחר לביה"ס ולא הכין שיעורים.
אורית, בעז, גלית, דני והגר אינם שבעי רצון מהמצב.
הם חשים כעס, תסכול, לחץ, תקיעות וחוסר אונים במימד כזה או אחר של חייהם.
בצורה פשטנית אפשר לומר שהסיבה לאי שביעות הרצון שלהם בכל המקרים הללו וברבים אחרים היא תמיד אותה סיבה:
מה שקורה במציאות שונה מהציפיות שלהם.
אורית מאמינה שהסגן שלה צריך לקחת יותר אחריות.
בעז מאמין שבגיל 35 הוא צריך להיות בזוגיות משמעותית ובדירה משלו.
גלית מאמינה שהיא צריכה לעשות הכול בצורה מושלמת בכל מימדי חייה.
דני מאמין שהמנהל שלו צריך לסמוך עליו יותר ולתת לו תפקידים יותר משמעותיים.
הגר מאמינה שאסור לבן שלה לאחר לביה"ס או לא להכין שיעורים.
אצל כולם יש פער בין מה שאמור להיות (לתפיסתם) לבין מה שקורה (במציאות).
הפער בין מה שאמור להיות לבין מה שקורה יוצר את המתח ואת אי שביעות הרצון.
דמיינו לעצמכם גומיה מתוחה בין שתי כפות ידיים המונחות זו מעל זו.
היד העליונה מייצגת את הציפיות (או את מה שאמור להיות)
היד התחתונה מייצגת את המציאות (או את מה שקורה)
המרחק בין הידיים הוא זה שיוצר את המתח.
כשהמרחק גדול המתח גבוה (והגומיה עלולה להיקרע)
בכדי להקל על המתח ניתן לעשות 3 פעולות:
1) להנמיך את היד העליונה ולהשאיר את היד התחתונה במקומה
2) להגביה את היד התחתונה ולהשאיר את היד העליונה במקומה
3) לשלב: להנמיך את היד העליונה ולהגביה את התחתונה.
כל אחת מהפעולות הללו תקל על המתח ותשפר את המצב.
ובאנלוגיה לחיים:
1) הנמכת/חידוד/התאמת ציפיות
2) שינוי/שיפור מציאות
3) שילוב של השניים.
איך מחברים את התיאוריה הזו לשטח?
להלן 4 דרכים להקטנת המתח ואי שביעות הרצון.
לצורך ההמחשה אשתמש במקרה של אורית שאינה מרוצה מהסגן שלה:
1. הציפיות של אורית מהסגן שלה הן מעורפלות ולא מאוד ברורות.
מה זה "להגדיל ראש"? מה זה "יותר אחריות"?
כל אחד יכול לפרש את זה בצורה אחרת.
סביר להניח שהסגן של אורית לא גמרי מבין אותה ואת מה שהיא מצפה ממנו.
גם אם הוא מאוד יתאמץ וישתדל ייתכן שזה עדיין לא יהיה לשביעות רצונה.
אחרי שיחה בת מספר דקות עם אורית חידדנו שמה שמשותף למקרים שבהם היא אינה שבעת רצון מהסגן שלה הוא "תגובה לא מתאימה במצבים חריגים כשהיא לא באזור"
מתחיל להתחדד אבל עדיין מעורפל:
מה זה "תגובה מתאימה"? מה זה "מצבים חריגים"?
עפ"י אורית "מצבים חריגים" הם בעיקר מצבים של חשש פיסי או בריאותי (מחלה, פציעה וכו') של אחד המטופלים ובמקרה כזה היא מצפה מהסגן שיידע אותה מייד בכל שעה שהיא. גם אם היא בבית וגם באמצע הלילה.
זו כבר ציפייה הרבה יותר ברורה שמשפרת בצורה משמעותית את הסיכוי של הסגן לעמוד בה.
כך נראה חידוד ציפיות (הנמכת היד העליונה בדוגמת הגומיה) והורדת המתח אצל אורית ואצל הסגן שלה.
דרך אחת להקטין את המתח היא לחדד ציפיות ולהגדירן בצורה ברורה ומדויקת.
2. יתכן שהציפיות של אורית מהסגן שלה לא ריאליות.
מנהלת אחרת שאני מלווה בחודשים האחרונים סיפרה לי שקל לאכזב את המנהל שלה.
היא חרוצה, חכמה, מחוייבת מאוד ומשקיענית.
למרות שהיא עושה מעל ומעבר ישנם לא מעט פעמים שבהם המנהל שלה אינו שבע רצון. זה יכול להיות גם מדברים קטנים.
במקרה כזה סביר להניח שהציפיות של המנהל אינן ריאליות גם אם הן מאוד ברורות.
כשהציפיות אינן ריאליות המצב מועד לכישלון כיון שלא ניתן לנצח עפ"י כללי המשחק הללו.
לעתים קרובות הציפיות הלא ריאליות הן שלנו מעצמנו:
לעשות גם וגם וגם וגם, באיכות הכי גבוהה שאפשר, עד סוף היום. בלי הנחות ובלי סדרי עדיפויות.
חזרה לאורית:
אם אורית מצפה שהסגן שלה ינהג בצורה מסוימת ב-100% מהמקרים סביר להניח שזו ציפייה שלא ניתן לעמוד בה.
ואז… גם אם הוא יפגין אחריות או יגדיל ראש ב 99% מהמקרים זה לא יספיק לאורית והמקרה החריג הבודד יעיב על הכול.
דרך שניה להקטין את המתח היא להגדיר ציפיות ריאליות שניתן לעמוד בהן או להגדיר סדרי עדיפויות בין ציפיות.
גם זו דוגמא להנמכת היד העליונה.
3. שינוי תפיסת מציאות
באותה שיחה ביקשתי מאורית לתאר מצבים שבהם הסגן שלה גילה אחריות ואולי אף יותר ממה שהיא ציפתה.
די בקלות אורית נזכרה בשלושה מקרים טריים כאלו, אחד מהם קרה יומיים לפני השיחה.
הגישה לזכרונות הללו העבירו את הסגן בניתוח של אורית מ"לא אחראי מספיק" ל"לפעמים אחראי מאוד ולפעמים פחות".
משהו באורית קצת נרגע והיה פחות כעוס.
זו דוגמא לשינוי מציאות (הרמת היד התחתונה).
כשאורית יכלה לראות ולהיזכר בסגן שלה לוקח אחריות ומגדיל ראש במצבים מסוימים היא שינתה את תפיסת המציאות שלה.
המציאות האובייקטיבית אמנם לא השתנתה אך שינוי תפיסת המציאות מקטינה מיידית את המתח בין הרצוי למצוי.
במקרה הזה הדבר משול להרמת היד התחתונה.
דרך שלישית להקטנת המתח היא שינוי הפרשנות שלנו למה שקורה או מציאת דוגמאות משלימות אשר יוצרות תמונת מציאות מאוזנת יותר.
4. שינוי מציאות אובייקטיבית
מצבים רבים יכולים להשתפר ע"י חידוד ציפיות, הפיכת הציפיות לריאליות ושינוי תפיסת המציאות ע"י מציאת דוגמאות מאזנות.
לפעמים זה מספיק אך במקרים רבים יש צורך במשהו נוסף.
במקרה של אורית זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, לדוגמא:
שיחת משוב עם הסגן, חלוקת אחריות ומטלות בצורה שונה, פיטורים, השקעת זמן בחניכה צמודה ועוד.
המשותף לכל דרכי התגובה הללו הוא שהן "פעולות בעולם האמיתי" היכולות להשפיע בצורה ממשית על המציאות האובייקטיבית (מעבר לשינוי התפיסה או דרך ההסתכלות)
דרך רביעית להקטנת המתח היא שינוי מציאות קיימת ע"י פעולות שונות.
=====
לסיכום:
בכל מקום שבו אתם חווים מתח, תסכול או אי שביעות רצון כלשהי יש לכך סיבה מרכזית –
מה שקורה שונה ממה שאתם מאמינים שאמור לקרות.
במקרה כזה זהו את הפער (המרווח שבין הידיים) ונסו אחת או יותר מהתגובות הבאות:
1) חידוד ודיוק צפיות.
2) הגדרת ציפיות ריאליות.
3) שינוי תפיסת מציאות.
4) נקיטת פעולות לשינוי מציאות.
אשמח מאוד לשמוע דוגמאות משלכם ואיפה המאמר הזה פוגש אתכם…
עד הפעם הבאה,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר