תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

שלושה קטעים על נפרדות וחיבור

1.
נערה צעירה מטיילת באחו ורואה פרפר נעוץ על קוץ.
בזהירות רבה היא משחררת אותו והפרפר מתחיל לעוף לדרכו.
לפתע הוא חוזר והופך לפיה טובה.
"כתודה על טוב לבך," אומרת הפיה לילדה
"אמלא את משאלתך הגדולה ביותר."
הילדה חושבת לרגע ועונה:
"אני רוצה להיות מאושרת."
הפיה מרכינה לעברה את ראשה,
לוחשת באוזנה דבר-מה ונעלמת.

כשבגרה הילדה, לא היה בארץ איש מאושר ממנה.
כאשר שאל אותה מישהו מה סוד האושר שלה,
היתה מחייכת ואומרת:
"הקשבתי לפיה טובה."

בחלוף השנים, כאשר כבר היתה זקנה,
חששו השכנים שהסוד יירד עמה אל הקבר.
"אנא ספרי לנו, " התחננו, "אמרי לנו מה אמרה הפיה."
הזקנה החביבה חייכה ואמרה:
"היא אמרה לי שכולם,
אפילו אם הם נראים חופשיים מכל דאגה,
זקוקים לי."

(מתוך הספר "לאהוב זה את זה" מאת ליאו בוסקאליה)

יכול להיות שכולנו זקוקים זה לזה?

*****
2.
בכפרים מסוימים בגוואטמלה,
כשהולכים עם ילד חולה למרפא,
לעולם לא אומרים "אני בריא אבל הילד שלי חולה".
במקום זאת אומרים "המשפחה שלי חולה".
באופן דומה, כשמלווים שכן למרפא,
מקובל לומר "הכפר שלי חולה".

תפישת העולם בכפרים הללו היא שכולנו מחוברים.
אנשים, בעלי חיים, טבע, העולם.
כולנו חלק מאותה מערכת שלמה,
משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה.

אם זה נשמע לכם מוזר, חשבו על הדוגמא הבאה –
האם נראה לכם הגיוני ללכת לרופא ולומר:
"יש לי מחלת כבד סופנית, אבל אני בריא. זה רק הכבד שלי חולה"

כשם שבתרבותנו הכבד הוא חלק בלתי נפרד מהגוף שלנו ומאתנו,
כך בגוואטמלה, הקהילה והסביבה הן חלק בלתי נפרד מבני האדם.

(הקטע בהשראת Martin Prechtel מתוך הספר Sacred Economies)

יכול להיות שאנו קשורים ומחוברים זה לזה ולעולם
יותר ממה שאנו חושבים, מאמינים או חשים?

*****
3.
בתחילת אוגוסט ביליתי עם משפחתי ביוון.
חופשת "הכול כלול" מדהימה באי הנפלא קוס.
שפע של אוכל, משקאות, בריכות, ים, בידור ופעילויות.
באחד הימים יצאנו מהמלון ותפשנו אוטובוס מקומי למרכז.
במרחק של 5 דקות נסיעה מ"גן העדן" שלנו,
פגשנו אותם:
אלפי פליטים סורים, חסרי כל,
נשים וגברים, תינוקות וקשישים,
מתגודדים על חוף הים, ברחובות ובגנים הציבוריים.
הישרדות אמיתית, עתיד לא ברור, חוסר וודאות עצום.

מרחק נגיעה וחיכוך כתף בין ילדי,
לבין "אויבים שרוצים להשמידנו",
"טרוריסטים המשתלטים על אירופה",
"פליטים חסרי כל"
או פשוט "בני אדם".

בחרו את הכותרת שאתם מאמינים בה.
ממילא היא כנראה לא מדויקת.

היה במפגש הזה משהו מטלטל עבורי.
הניגודיות הזו קשה לעיכול.

רק לפני כמה מאיות שניה אבולוציוניות
או עשרות שנים כרונולוגיות,
ברי המזל שבינינו היו שם במקום דומה.
אולי בדיוק כמותם.

איך אפשר להיות, בעת ובעונה אחת
כל כך קרובים וכל כך רחוקים זה מזה?

*****
אתם מוזמנים לכתוב לי כמה מילים אם מתחשק לכם,

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

*****

* להזמנת סדנה ייעודית למנהלים בארגון או בחברה שלכםצרו אתי קשר דרך האתר

 ** לקבלת קורס תקשורת מקרבת חינמי ניתן להירשם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.

*** להצטרפות בפייסבוק לחצו כאן 

תגובות

תגובות

Leave a Replay

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל