תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

ארבעת ההרגלים של לוחמי הקומנדו הימי

ארבעה הרגלים יומיים של לוחמי הקומנדו ימי:

1) שחיית בוקר:
בוקר קר מאוד.
החול מכוסה בשכבה לבנה דקה וקרה במיוחד של ברד שירד זה עתה.
קבוצת חניכים עומדת על קו החוף בבגדי ים ומחכה לאות.
המדריך מסמן וכולם רצים לתוך המים.
זוהי שחיית הבוקר – הדבר הראשון שעושים בכל יום.
שחייה של כמה מאות מטרים במפרץ.
חורף או קיץ. טמפרטורה של 6 מעלות או של 35 מעלות. לפני אור ראשון או אחריו.
עניין של כמה דקות.
גם אם המים קפואים, גם בגשם וגם בברד.

"שחיית בוקר" מייצגת הרגל
של התמודדות יום-יומית עם חוסר נוחות.
עם משהו שמרתיע.
שנראה בהתחלה קשה, מעיק וקר מדי.
להתחיל בזה את היום. כל יום.
לראות שזה אפשרי, לא לחשוש ובשלב מסוים אפילו ליהנות מזה.

2) חבל לפני אוכל:
קבוצת חניכים עומדים בשלשות לפני ארוחת הצהריים.
לצדם מיטלטל חבל שאורכו כ-5 מטרים.
זהו כרטיס הכניסה שלהם לאוכל.
לפני כל ארוחה, 4 פעמים ביום,
לא משנה כמה אתה עייף או רעב,
יש לטפס לאורך החבל ואז לגלוש למטה.
בכוח ידיים בלבד, ללא עזרת רגליים.
בימים הראשונים זה נראה בלתי אפשרי.
או לפחות קשה מאוד.
השרירים כואבים.
מי שמתקשה בטיפוס מאבד זמן אוכל יקר.
הוא גם יחזור לאחר מכן להמשיך ולתרגל.
אחרי כמה שבועות מתרחש הנס.
כולם, בלי יוצא מן הכלל,
ללא קשר לרמתם ההתחלתית,
מטפסים את החבל בקלילות תוך שניות ספורות.

"חבל לפני אוכל" מייצג הרגל
של עבודה עקבית ויום-יומית על שריר שחשוב לך לחזק.
על מיומנות שאתה רוצה לפתח.
עד שבשלב מסוים זה מרגיש טבעי וזורם.

3) חמש אצבעות:
קבוצת חניכים מקבלת הוראה לרוץ עד השלט וחזרה בזמן קצוב.
"נגעתם בחמש אצבעות?" תהיה תמיד השאלה הראשונה.
לשאלה הזו יש רק שתי תשובות אפשריות: "כן" או "לא".
כל מה שאינו "כן" מוחלט הוא "לא".
ואם התשובה היא "לא" רצים שוב.
לא משנה מה המרחק. לא משנה כמה זמן זה לוקח.
גם אם עברת את השלט או רצת מרחק יותר ממה שצריך זה לא משנה.
צריך לגעת עם כל חמש האצבעות.
כלל חמש האצבעות תופס גם למשימות מורכבות יותר:
האם המשימה בוצעה במלואה ובדיוק כפי שהוגדרה? כן או לא?

"חמש אצבעות" מייצג הרגל
של דבקות במשימה.
של תוצאות ללא סיפורים ותירוצים.
של התמודדות עם קשיים ומכשולים.
של לא לוותר ושל להיות כן עם עצמך.

4) ארוחת לילה:
סוף היום.
יום ארוך, מתיש ותובעני.
פיסית, רגשית ומנטלית.
השעה חצות, או ארבע לפנות בוקר או שמונה בבוקר.
יכול להיות שהפעילות נמשכה לאורך כל הלילה.
זה הזמן לעצור (אחרי טיפוס חבל כמובן),
"להכניס" כמה שניצלים, לבלוס פחמימות ולצחוק עם החבר'ה על החוויות והקשיים.
זמן מהנה במיוחד- כמה דקות של נשימה, סיפוק גדול וירידת מתח.
עוד יום עבר.
עוד כמה שיאים נשברו, עוד משהו שנראה בלתי אפשרי מאחורינו.

"ארוחת לילה" מייצג הרגל כפול :
הרגל של מילוי מצברי האנרגיה הנדרשים לגוף.
וגם, הרגל של עצירה. של חגיגה. של הכרת תודה לחברים ולעצמנו.
עוד מעט תהיה חזרה לפעילות אינטנסיבית, אבל כרגע כולם עוצרים וחוגגים.
במירוץ לטווח ארוך, עם כל כך הרבה עומס ולחץ, זהו אחד ההרגלים החשובים ביותר.
פשוט אי אפשר בלעדיו.

ארבעה הרגלים יומיים חשובים.
לא רק ללוחמי הקומנדו הימי.
לכל מי שרוצה להגשים מטרה חשובה ולהגיע לתוצאות יוצאות דופן.

1. שחיית בוקר – לפגוש בכל יום את אי הנוחות ואת מה שמרתיע אותנו.
2. חבל לפני אוכל – לפתח בכל יום מיומנות שחשובה לנו.
3. חמש אצבעות – לעמוד במילה, לעמוד במשימה.
4. ארוחת לילה – לעצור. למלא מצברים. לנשום ולחגוג.

אגב… אחד האתגרים המורכבים במיוחד שאיתם מתמודדים בהמשך,
הוא האתגר של להשתחרר מההרגלים הללו.
לדעת להשתמש בהם בבחירה מודעת כשמתאים ולוותר עליהם כשפחות מתאים.

מה הייתם מאמצים לעצמכם?
איזה הרגל הייתם מוסיפים לרשימה?

שבת שלום וחיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות

Leave a Replay

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל