השבוע סיימתי תהליך בן כחצי שנה עם ארבעה חברי הנהלה של אחד מארגוני ההייטק המובילים והידועים בארץ.
במהלך החודשים הללו עברנו ביחד מסע משותף שכלל תהליך אישי עם כל אחד מהמנהלים ותהליך קבוצתי עם צוות הניהול כמכלול.
בפגישה האישית המסכמת ביקשתי לשמוע מכל מנהל מה הדברים המרכזיים שהוא לוקח מהתהליך הזה.
באופן טבעי וצפוי קיבלתי תשובות שונות ומגוונות.
מה שהיה מעניין ומפתיע מאוד היה שכולם בלי יוצא מן הכלל,
ציינו פעילות מסוימת (שביצענו שוב ושוב במהלך המפגשים) כאחד הדברים הכי משמעותיים שהם חוו.
בשבוע שעבר השתתפתי בישיבת הנהלה של ארגון אחר.
היו הרבה עניינים על האג'נדה והרבה לחץ להספיק את כל הנושאים בשעתיים.
בדקות הראשונות, בעוד אנשים זורמים לחדר, התחיל להתפתח דיבור קליל סביב השולחן,
כשבמקביל חלק מהמנהלים מנצלים את הזמן לעניינים אחרים שאינם קשורים לישיבה.
ביקשתי את רשות הדיבור והצעתי להתחיל בסבב קצר (לא מתוכנן) שהפתיע חלק מהמשתתפים.
שבע דקות לאחר מכן התחלנו את הישיבה עם הרבה יותר נוכחות, מיקוד וקשב.
אני נוהג לפתוח חלק מהקורסים שאני מנחה בתרגיל מסוים שעוזר להכניס את כל האנשים "פנימה"
ונותן לי אפשרות להכיר אותם ולהבין את המצב שהם נמצאים בו.
אחרי פתיחה שכזו אני מוצא שהלמידה יותר אפקטיבית ושתשומת הלב עולה בצורה משמעותית.
גם בקורס של 30-40 משתתפים ניתן לעשות זאת בפרק זמן קצר יחסית של כמה דקות.
בפגישות עבודה אישיות אני אוהב להקצות חלק מהזמן (בתחילת המפגש או בסופו)
לבדיקה הדדית מסוימת שמפחיתה רעשים ומסייעת להתמקד בנושאים חשובים.
בדרך כלל הבדיקה הזו גם מייצרת אינטימיות, פתיחות ואמון התורמים מאוד לקידום הפגישה ולקשר האנושי שבה.
בלחץ ובעומס של היום-יום, כשאני נע בין אנשים, משימות, סביבות, פגישות ונושאים,
אני לוקח זמן לעצמי, מפנה תשומת לב פנימה,
שואל את עצמי שאלה או שתיים, מקשיב למה שעולה וממשיך הלאה,
עם העולם ועם עצמי.
*****
חמישה מצבים השונים זה מזה בהרבה מאוד פרמטרים:
כמות האנשים,
מטרות המפגשים,
חד פעמי או מתמשך,
חיצוני עם העולם או פנימי עם עצמי,
משך הזמן ועוד ועוד…
למרות השוני והמגוון,
ישנו מכנה משותף אחד שחוצה את כולם.
פעולה מסוימת אחת שבה בחרתי (בתצורות שונות)
בכל אחד מהמצבים הללו.
** "בדיקת דופק" **
נהגנו לפתוח את כל ישיבות ההנהלה שליוויתי בחצי השנה האחרונה בשאלה פשוטה וחשובה:
"מה חי בכם עכשיו?(בהקשר אישי או עסקי)?"
על השולחן היו מונחים קלפי רגשות וצרכים.
אחרי בדיקה פנימית סקרנית ובחירת קלפים מתאימים,
כל אחד מארבעת המנהלים שיתף בפתיחות במקום שהוא נמצא בו כרגע.
בישיבת ההנהלה בת השעתיים היו יותר משתתפים ופחות זמן.
ביקשתי מאנשים לבדוק ולשתף בחצי דקה "איפה הראש/הלב/תשומת הלב שלכם ברגע זה?"
גילינו שחלק מהמשתתפים עסוקים בפגישה הקודמת, אחרים במצגת של הלילה,
מישהו עם תשומת לב לילד שחולה בבית, ומישהי באירוע של חיים ומוות שהמשפחה המורחבת חווה.
דוגמא לשאלות שאני מפריח בחלל החדר בקורס מרובה משתתפים:
"איך אתם כרגע ולמה אתם כאן?"
בתוך כרבע שעה אני לומד הרבה על מצב המשתתפים ועל הציפיות שלהם מהקורס
ומייצר הכרות ראשונית שכולם שותפים לה.
בפגישות 1:1, עם אנשים שיש לי אתם קשר מתמשך והיכרות,
אבדוק לעתים אם מתאים להם שנשתף זה את זה,
ב – "מה הכי מעסיק אותנו עכשיו?"
(גם אם זה לא קשור ישירות לנושא הפגישה).
וכשאני עם עצמי,
בלוח זמנים אינטנסיבי, במעברים מהירים בין פעילויות שונות,
כשמשהו בי מוטרד, או כשאני חווה לחץ / עומס,
אני פשוט לוקח נשימה ובודק עם עצמי (לפעמים אפילו כותב) במשך דקה או שתיים,
"איך אני כרגע? מה מושך את תשומת לבי כרגע?"
*****
לכל השאלות הללו אני קורא בשם כללי "בדיקת דופק".
כשבדיקת הדופק נעשית בתחילתו של מפגש ניתן לקרוא לה "צ'ק אין" מכיוון שהיא "מכניסה" את כולם "פנימה".
כשבדיקת הדופק נעשית בסופו של מפגש ניתן לקרוא לה "צ'ק אאוט" מכיוון שהיא סוגרת מפגש ומאפשרת "לצאת" ולהמשיך הלאה.
אנו בודקים דופק לעצמנו או לאחרים כשבאמת מעניין אותנו מה נוכח כרגע.
כשהאדם משתף, אנו מקשיבים בסקרנות ובתשומת לב.
איננו מנסים לייעץ, לעזור, לעודד או לתמוך.
אנו גם לא משתפים בסיפור דומה משלנו או במה זה מזכיר לנו.
אנו פשוט נמצאים שם אתו, מכבדים את המקום שלו ומתעניינים במה שחי בו.
למי שלא מורגל יש פה משהו קצת לא נוח ואולי מביך, במיוחד בפעם הראשונה שתמיד מפתיעה.
מניסיוני מהר מאוד ציניות, מבוכה וחשש מפנים מקום לחיבור, להקשבה ולאמפטיה.
יכול להיות שלחלק זה אף נראה בזבוז זמן, לא לעניין או לא מקצועי.
אני מוצא שההיפך הוא הנכון מכמה וכמה סיבות:
– כשאדם שואל את עצמו את השאלות הללו הוא מפנה קשב פנימה ונותן מקום לנושאים שממילא מעסיקים אותו ומושכים את תשומת לבו.
– יש משהו בבדיקה שמאפשר להוריד הילוך, להאט, לעצור ולנשום קצת. ממש לא מובן מאליו.
– כשהנושאים שמעסיקים אותנו "מסומנים" (בקול רם או בלב), משהו במרחב הפנימי שלנו מתפנה ואנו יותר נוכחים וממוקדים בכאן ובעכשיו.
– בסבב שיתוף יש משהו מאוד אנושי ומחבר שמעלה בצורה מיידית את מידת האמון, הפתיחות והקרבה בחדר.
– כל אדם מקבל את המקום שלו. צרכים אנושיים חשובים של להיראות ולהישמע מקבלים מענה.
*****
יש דברים שקשה להסביר במילים ושצריך לחוות כדי להבין.
אני חושב ש"בדיקת דופק" זו אחת הדוגמאות.
כל כך פשוט ועם זאת מיוחד ועוצמתי.
אולי זה נשמע קצת הזוי, אבל איך בכל זאת אפשר להסביר,
שבדיקת דופק היא אחד הדברים הכי משמעותיים ומרגשים שלוקחים ארבעה חברי הנהלה בכירים ומנוסים מתהליך אינטנסיבי של 6 חודשים?
*****
רגע לפני שניפרד אני רוצה לבדוק דופק אתכם –
קחו לעצמכם רגע, האטו לכמה שניות ובדקו בסקרנות פנימה:
"מה חי בכם כרגע? איפה הראש/הלב שלכם עכשיו?"
מוזמנים להגיב ולשתף….
שבת שלום, חיים מלאים,
רוני ויינברגר
* להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת מסרים דומים ניתן להכניס את פרטיכם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.