שלוש מחשבות על משטרה

משטרה 1#
השבוע עשיתי לייק לפוסט של אלון ויסר.
אלון הוא סטודנט בבאר שבע, שהיה אחד ממארגני ההפגנה בשבת שעברה נגד מתווה הגז.
יומיים לאחר ההפגנה הוא נעצר ונחקר ע"י המשטרה למרות שפעל לכל אורך הדרך עפ"י החוק ובהתאם להנחייות.
כשקראתי את הפוסט של אלון שמתי לב לכעס, תסכול ופחד שעלו בי.
כעס, תסכול ופחד שעלו מתוך מחשבה על אנשי משטרה אלימים וכוחניים, הפועלים בשירות טייקונים ונטפלים לאזרח הצודק וחסר האונים.

משטרה 2#
שרי מייפלס היתה שוטרת ותיקה כשהחלה ללמוד מיינדפולנס.
לאחר תרגול והעמקה היא החלה לתהות:
האם ניתן לשלב בין העקרונות המנחים של הגישה לבין עבודתה כשוטרת.
איך כל זה מסתדר ביום יום עבורה כשוטרת נושאת נשק, היכולה לירות באדם ולהרוג אותו במצבים מסוימים?
היא פנתה עם השאלה הזו לאחות צ'אן קונג שהשיבה במילים הבאות:
" מי את רוצה שיישא אקדח במסגרת תפקידו, אם לא אדם שיעשה זאת בצורה מודעת ומלאת תשומת לב?
כמובן שאת יכולה להשתתף בהדרכות הללו ! "

משטרה 3#
במסגרת ראיון שנערך עם טיך נהאת האן לפני מספר שנים שאלה המראיינת:
"האם ההדרכה שלך שונה כשאתה מדבר אל פוליטיקאים, אנשי עסקים, מורים, רופאים או קציני משטרה?"

טיך נהאת האן ענה:
"העקרון יהיה זהה.
אבל בשלב ראשון צריך חברים שיראו לנו איך קבוצה כזו של אנשים מנהלת את חייה,
עם מה הם מתמודדים…. מה הקשיים, האתגרים והסבל שהם חווים ביום-יום.
כך נוכל להתחיל להבין אותם.
ואז, רק לאחר שנבין אותם, נוכל להציע הדרכה רלוונטית עבורם.
כלים המתאימים להם.
זו הסיבה שאנו ממשיכים ללמוד בכל יום ויום כשאנו מתרגלים ומלמדים."

המילים הללו של טיך נהאת האן גרמו לי לחשוב:
איך נראה עולמו של שוטר המתמודד עם מצבים מורכבים בעצימות גבוהה ונדרש לקבל החלטות מהירות תוך כדי תנועה?
מה חווה רופאה העובדת שעות רבות ביממה בבית החולים ואשר נתונה ללחץ מתמשך ואינטנסיבי מכל כיוון אפשרי?
מה עובר על מחנכת הנדרשת לתת מענה כמעט בכל רגע לאינספור צרכים בעת ובעונה אחת?

*****
איני בטוח עם יש קו מקשר במסר הזה.
לא לגמרי ברור לי אם יש לי פה אמירה קונקרטית כזו או אחרת.

בחרתי להביא את שלושת הקטעים פשוט מפני שכולם נגעו בי השבוע.
הבנה כמפתח לחיבור.
מודעות כמפתח לאחריות.
בחירה לפני שליפה.

מעבר לתפקידנו (כשוטרים, רופאים, מורים, מפגינים, חולים, תלמידים, …)
אנו בני אדם.
לפעמים מלאים בכאב, בפחד ובסבל.
לעתים כזה שהצטבר במשך שנים רבות.

שבת שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות