יום הזכרון לשואה ולגבורה
אחרי צפייה בתכניות בטלויזיה, האזנה לרדיו, הקשבה לסיפורים ולשירים.
אחרי כמה שעות של הורדת הילוך, רפלקציה וכתיבה לעצמי.
ברגעי זיכרון שכאלו מתחשק לי להיות עם עצמי.
להתכנס פנימה ולחשוב, לקרוא, להיות.
כמה מחשבות שמהדהדות עכשיו:
גיל.
מה זה מבוגר? מה זה צעיר? כמה מהר זה מתחלף?
הקשישים של היום היו צעירים לפני שניה.
לפני רגע הייתי ילדון צעיר, בעוד רגע אני סב לנכדים ולנינים.
חיים שלמים עוברים מהר.
הזמן נזיל.
זכרונות ילדות מסוימים הולכים ומתעצמים עם השנים.
בסוף, רגע לפני שנפרדים, (זכרון) הילדות זה אחד הדברים החזקים שנוכחים.
פרספקטיבה.
כל כך נדוש וכל כך רלוונטי.
כל פעם מחדש.
פרספקטיבה על בעיות, אתגרים וקשיים.
פרספקטיבה על מה שיש ומה שאין.
פרספקטיבה על שפע.
פרספקטיבה על התמודדות.
איזה אדם אני רוצה להיות?
אדם.
בן זוג לאשתי, אב לילדיי, בן להורי, אח לאחי, חבר, שותף לדרך, מדריך, מנהיג.
אוהב, ישר, צנוע, אמיץ, שמח.
חי.
מה אני רוצה לעשות?
לחיות.
אני רוצה להיות נוכח עם משפחתי.
אני רוצה לעשות משהו משמעותי ובעל ערך.
כזה ששווה להקדיש לו שעות רבות ואת תשומת הלב.
שיהיה שווה גם בעוד "רגע" כשאסתכל אחורה על חיי.
זה לא חייב להיות משהו משנה עולם, לגעת באלפי אנשים או להצטלם טוב.
לא חייב וגם יכול.
מה אני רוצה לחוות ולהרגיש?
שמחה וחגיגה – כל יום.
הכרת תודה – על מה שיש (ויש הרבה). על מה שקיבלתי. לאלו שנמצאים שם בשבילי ולאלו שהיו שם פעם.
שלווה ובהירות – לזכור. להבחין בין עיקר וטפל. לא להתבלבל מ"הרעש".
גאווה – על מי שאני. על הבחירות וההתמודדויות שלי.
שלמות – עם מי שאני. עם מה שאני עושה. עם המסע שלי.
תודה על ההקשבה…
חיים מלאים,
רוני ויינברגר