נוכחות מלאה במצב קשה

את המייל הבא קיבלתי אתמול:

"רוני שלום.
תודה על היכולת שלך לשתף אותנו בידע הכל כך חשוב. וכמובן על התובנות הנהדרות .
בפוסט האחרון שקיבלתי (מסר 6 בסדרת 20 המסרים) כתבת:

״קוראים לזה נוכחות.
אפשר להיות נוכחים עם עצמנו וגם עם אחרים.
עם בת הזוג, הילדים, חבר, עובדים, לקוח.
עם כל אדם שהוא.
להקשיב בסקרנות.
לנסות להבין.
פשוט להיות אתו בלי אג'נדה נוספת.״

בתי שוכבת בבית חולים נטולת הכרה.
אודה לך אם תפרט מעט יותר על הנוכחות עם האחר.
תודה,
ד."

======
ד. יקרה,
לבי אתך ועם בתך. אתן במחשבותיי ביומיים האחרונים.
טרם שוחחנו ואיני בטוח מה מצבכן כרגע.
אני בוחר להקדיש לשתיכן את הפוסט הנוכחי.

במאמר קודם ("להניח את השק..") ציטטתי את מרטין בובר ש"המתנה הכי גדולה שאנו יכולים לתת למישהו היא הנוכחות שלנו".
מדי פעם אנו פוגשים מצבים מאתגרים במיוחד.
חלקם מצבי חיים ומוות.
האם אפשר להיות בנוכחות מלאה עם בת מחוסרת הכרה?
איך עושים את זה ?
האם זה עוזר?

כשאנו בנוכחות מלאה עם מישהו,
אנו מפנים אליו את כל תשומת הלב שלנו
ומתמקדים בו ובמה שעובר עליו.
אנו מנסים להיכנס לנעליו,
להבין את נקודת מבטו, את רגשותיו ואת צרכיו.
בד"כ קשה לנו לעשות זאת מכמה סיבות.

סיבה אחת היא שאנו "כלואים" בתוך הסיפור שלנו שמפריע לנו להקשיב.
לדוגמא, יכול להיות שאנו מודאגים, חוששים או כועסים.
איך נסתדר, מה יהיה עם הילדים, מסכנה המשפחה ולמה זה מגיע לנו.
יכול להיות שאנו חושבים איך הגענו למצב הזה או מי אשם.
אולי אנו גם עסוקים במה צריך לעשות לדעתנו.
כשתשומת הלב שלנו באחד מהמקומות הללו,
היא בעצם מופנית אלינו.
הנוכחות שלנו עם האחר אינה מלאה.

סיבה נוספת המקשה עלינו להיות בנוכחות מלאה עם האחר
היא שאיננו מסכימים אתו, עם פעולותיו או עם דעותיו.
ואז אנו עסוקים (במילים או בשקט) בלהתנגד, לשכנע, להוכיח, לחנך או להשפיע.

סיבה שלישית המקשה עלינו להיות בנוכחות מלאה עם האחר
היא שאנו נעולים על תוצאה שנורא חשוב לנו שתקרה,
או על משהו מסוים שנורא לא היינו רוצים שיקרה.
עד כמה שזה נשמע מוזר, לרצות שמישהו יהיה בריא ויצא מזה, זו דוגמא לאג'נדה שלנו.
אין בזה משהו רע או פסול, זו פשוט דוגמא למשהו שאנו מאוד רוצים בשונה מלהיות בנוכחות מלאה עם האחר.

כדי שנהיה בנוכחות מלאה עם האחר עלינו "להעלים" את עצמנו ואת האג'נדה שלנו.
האחר הוא במרכז וכל תשומת הלב שלנו מופנית אליו.
אנו מנסים להבין מה עובר עליו ומקשיבים למילים שלו, לשפת הגוף, לרגשות ולצרכים.
במקרה של בת מחוסרת הכרה אנו מקבלים פחות משוב
והחיבור יהיה לא מילולי.
אין לנו באמת מושג מה בדיוק עובר עליה עכשיו ואנו יכולים רק לנחש.
הנקודה המהותית והחשובה בעיניי במצבים כאלה היא הכוונה.
כשאנו בנוכחות מלאה אנו יכולים להתכוונן להבין את הצרכים ולמלא אותם כמיטב יכולתנו.

במצב של חוסר הכרה למשל,
את יכולה לשבת ליד בתך,
להחזיק את ידה,
להיות שקטה ולנסות להקשיב לה.
פשוט להיות אתה.
זו מתנה נדירה ויקרה מאוד עבורה עכשיו.

ואם עולה בך תחושה או אינטואיציה של צורך מסוים, נסי לתת לו מענה.
סביר להניח שחלק מהצרכים החשובים של בתך כרגע הם:
תמיכה, אהבה וקבלה.
במצב כזה את יכולה "לשדר" לה בדיבור, בלחישה או מלב-אל-לב
שהיא אהובה, שאת שם עבורה (תמיכה) שאת סומכת על הבחירות שלה ושתתמודדו עם כל התפתחות שהיא (קבלה).

כמובן שלצד הנוכחות המלאה עם בתך חשוב שיתקיימו כמה דברים נוספים:
מציאת ונתינת הטיפול הרפואי המיטבי,
טיפול ותמיכה בשאר בני המשפחה
נוכחות מלאה עם עצמך ותחזוקה נפשית ופיסית שבלעדיה יהיה לך קשה להיות שם אתה ובשבילה.

ד. יקרה,
אני שולח לך ולבתך הרבה בריאות, אהבה וכוח,
מתפלל עבורכן ומקווה שהדברים יתפתחו בצורה המיטבית לטוב העליון של שתיכן.
אני מזמין את הקוראים והקוראות לעשות זאת גם…

חיים מלאים,
רוני ויינברגר.

תגובות

תגובות