בטיחות רגשית למצבי חירום
הוראות הבטיחות בטיסות מדגישות שבמצב חירום כשאנו טסים עם ילדים יש לקחת את מסיכת החמצן קודם כל לעצמנו ורק לאחר מכן לשים אותה על ילדינו.
לכאורה יש פה משהו שמנוגד לאינסטינקט ההורי אך ההיגיון הוא ברור: אם נתמוטט בגלל חוסר חמצן לא נוכל לטפל באחרים.
אפשר לקחת את הרעיון הזה וליישם אותו גם במצבי חיים אחרים.
והתקופה הזו, עם הטילים, האזעקות וחוסר הוודאות היא הזדמנות מצוינת לתרגול.
כמו במצב חירום במטוס, אנו מודאגים וחסרי אונים כיון שיש דברים שאינם בשליטתנו.
העיקרון הוא פשוט: קודם כל "חמצן" לעצמנו ואז "חמצן" לאחרים.
אז איך מזרימים "חמצן" לעצמנו במצב כזה ?
מקשיבים לעצמנו…ומנסים לענות בסקרנות על השאלה "איך אני מרגיש כרגע..?"
עצובה, לחוץ, מודאגת, מתוסכל, עייף, חסרת אונים, כועסת, חושש, מבולבל, …
(ניתן להיעזר במאגר הרגשות שבאתר)
ואז, אנו פשוט מנסים להיות עם כל זה לרגע… מבלי לנסות לשנות את הרגשות הללו, להעלים או להדחיק אותם….
בדרך כלל, כשאנו מפעילים לחץ או מתנגדים למשהו (במקרה הזה לרגש שלנו) מופעל עלינו לחץ חוזר והדבר שאיננו רוצים מתעצם ומתגבר. רגש מודחק שלא מקבל הכרה ימצא את הדרך לפגוש אותנו בצורות אחרות: כרגש אחר (לדוגמא – עצב ופחד שלא יקבלו מקום יכולים להפוך לכעס או לשנאה), כרגש דומה אך בעוצמה אחרת (לדוגמא – חשש שלא מקבל ביטוי יכול להפוך לפחד או לחרדה) או כביטוי פיסי (לדוגמא – כעס יבוא לידי ביטוי כמחלה או ככאב פיסי).
ולעומת זאת, כשאנו נותנים מקום למשהו (או למישהו) ומקבלים אותו כמו שהוא, הוא זז, משתנה, מתפתח, משתחרר. וכשזה קורה משהו בנו מקבל קצת יותר "חמצן", נרגע, מתחזק. ואז אנו קצת יותר חזקים וקצת יותר נוכחים לטפל גם במצב וגם באחרים.
עכשיו הזמן "לתת חמצן" לאחרים. איך עושים זאת? איך תומכים בהם ומחזקים אותם?
בדיוק באותו אופן: מקשיבים להם ומנסים להבין איך הם מרגישים.
בלי לנסות לשנות או להקטין את זה.
ניתן להיעזר במאגר הרגשות שבאתר ככלי עזר המסייע לזהות ולהבין.
ואפילו להפוך זאת למשחק ניחושים מסקרן ומהנה.
העיקרון הוא אותו עיקרון – כשמשהו מקבל מקום וביטוי הוא זז ומשתנה. נרגע. משתחרר.
אחת הדרכים המהירות והיעילות להזרים חמצן לאחרים היא להקשיב להם בלי להיבהל (אם זה קורה אפשר לחזור ולהזרים חמצן לעצמנו) ומבלי להסביר למה הם לא אמורים להרגיש זאת.
ואז יכולות להצטרף פעולות נוספות כגון עידוד, עצה, סיפור אישי, נתינת פרספקטיבה או פשוט לשאול את האדם מה הוא צריך מאיתנו בצורה הרבה יותר אפקטיבית ומועילה.
בברכת ימים בטוחים ורגועים,
גם בחוץ וגם בתוכנו,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר