רוברט דה ויצ'נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות.
אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות,
הוא ניגש למלתחות המועדון והתארגן לעזוב את המקום.
מאוחר יותר, כאשר הלך לבדו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה.
היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן שלה חולה מאוד ונמצא על סף מוות.
סיפורה נגע לליבו של ויצ'נזו.
הוא שלף מכיסו עט והעביר את סכום הזכייה שלו לזכותה של האישה.
"בעבור כמה ימים טובים לתינוק." אמר ונתן לה את ההמחאה.
שבוע מאוחר יותר, כאשר סעד צהריים במועדון,
ניגש אליו אחד מבכירי איגוד שחקני הגולף המקצוענים ואמר:
"כמה חבר'ה כאן סיפרו לי שראו אותך פוגש אישה צעירה בשבוע שעבר במגרש החנייה, אחרי שזכית בתחרות."
דה ויצ'נזו הנהן.
"אז יש לי חדשות בשבילך," אמר הבכיר. "היא רמאית. היא לא נשואה. אין לה ילד חולה. היא עבדה עליך, ידידי."
"אתה אומר לי בעצם שאין תינוק שגוסס?" שאל דה ויצ'נזו.
"בדיוק כך."
"אלו החדשות הכי טובות ששמעתי השבוע !" אמר דה ויצ'נזו.
(הסיפור הועתק מהספר "הזמנה לשקט שבפנים" מאת ג'ק קורנפילד)
======
אחד המודלים היפים והעוצמתיים בתחום התקשורת האישית והבין-אישית הוא מודל אפר"ת.
אפר"ת = אירוע ==> פרשנות ==> רגש ==> תגובה.
על-פי אפר"ת,
הרגש שמתעורר בנו אינו תוצר של האירוע החיצוני שהתרחש
אלא של הפרשנות שלנו לאירוע שהתרחש.
התגובה שלנו תהיה במקרים רבים תוצאה של הרגש שאנו חווים.
כשאנו משהים את השיפוטיות שלנו ובוחנים את הפרשנות שלנו,
אנו משפיעים ישירות על הרגשות ועל התגובות שלנו.
כשהפרשנות לארוע מסוים היא "רמאות" הרגש יהיה כעס, תסכול, חוסר אונים, אכזבה וכו'.
כשהפרשנות לאותו ארוע תהיה "פחות תינוק גוסס" הרגש יהיה שמחה, הקלה והכרת תודה.
אלו "חדשות" קיבלת השבוע?
במילים אחרות, איזו אמירה או עשייה של מישהו בסביבתך תפשה את תשומת ליבך?
מה הפרשנות שלך לחדשות הללו?
איך את/ה מרגיש/ה כשזו הפרשנות שלך?
איך הגבת? איך את/ה בוחר/ת להגיב ?
חיים מלאים, רוני ויינברגר