האם אתם מנסים להיות טובים או להשתפר? מה יותר חשוב לכם? השבוע נחשפתי להרצאתה של היידי גרנט הלוורסון על ההבדל שבין גישת ה"להיות טוב" (Be Good) לבין גישת ה"להשתפר" (Get Better). המטרות המרכזיות שלנו בגישת "להיות טוב (Be Good)" הן להוכיח שאנו טובים (מספיק טובים או הכי טובים). הדגש הוא על ריצוי או
עסקת חבילה סדנת משתחררים. הם סוגרים שירות משמעותי ואינטנסיבי בן מספר שנים ויוצאים לאזרחות. חצי היום עם חגי ואתי פותח להם שבוע מלא בסדנאות והדרכות. יש סיבה שאנחנו ראשונים. אנחנו מדברים על הצלחה בחיים. על הגדרת ההצלחה בחיים שלהם. ההגדרה שעדיין אין להם, ושהם מתחילים להתבחבש איתה. לרוב השאלות אין
ביום שישי שעבר, כשעשיתי את "הסיבוב הרגיל" בספרייה העירונית בכפר סבא, נתקלתי בספרה של יעל ארד – "ראשונה". הוא עמד שם על המדף והסתכל עלי. עמדתי מולו והסתכלתי עליו. אחרי כמה שניות התקרבנו, בדקנו זה את זה, והחלטנו ללכת הביתה ביחד. התחלתי לקרוא אותו כבר בבוקר שלמחרת וסיימתי לקרוא אותו
הכול-כלול בחופשת "הכול-כלול", כלול הרבה יותר ממה שצריך. הרבה יותר ממה שמספיק. הרבה יותר אוכל, הרבה יותר שתיה, הרבה יותר אלכוהול, הרבה יותר קינוחים. כשהשפע הזה זמין עבורנו, קשה מאוד לא להיענות לו. גם כשלא באמת צריך. גם כשזה יותר מדי. גם כשזה מכביד עלינו או פוגע בנו. בחנות הג'מבו
בתוך מספר ימים יסתיים פרק החיים המשותף שלנו. מערכת יחסים בת כחצי שנה. זה התפתח ככה, זה היה יכול להתפתח אחרת. ** לבעיות חשובות אין נטייה להיעלם. לבעיות חשובות יש נטייה להישאר, לחלחל, להתבסס, להעמיק, להתפשט. עצימת עיניים, דחייה והתעלמות נותנים שקט זמני בלבד. אולי. אי-נוחות מסוימת שאינה מטופלת מתפתחת
שני כאבים כאב הבדידות נובע מהמחשבה שאנחנו לבד. שאנשים לא רואים אותנו, לא מבינים אותנו, או שאולי רואים ומבינים אותנו אבל שלא אכפת להם מאתנו. כאב חוסר-המשמעות נובע מהמחשבה שמה שאנחנו עושים לא משנה. שבין אם נעשה את זה ובין אם לא, זה לא ישנה דבר וממילא לאף אחד לא יהיה אכפת. כשבדידות וחוסר-משמעות מגיעים
ביום ראשון השבוע, ערב ראש השנה, פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ח, פוסט שסגר רצף של שלוש שנות כתיבה יומית. התייחסתי בו למוטיבציה שהניעה אותי, לתהליך שעברתי ולהתלבטות שיש לי לגבי המשך הכתיבה היומית. התגובות וההתייחסויות השונות שקיבלתי ריגשו אותי וחיממו את ליבי. ביום שאחרי, למרות שלא הגעתי להחלטה האם להמשיך או
השבוע הזה היה שבוע מיוחד. גם שבוע ראשון של שנת הלימודים וגם שבוע אחרון של השנה. שבוע של התחלה ושבוע של סיום. שלוש פעמים בשנה אני אוהב לעצור, לקחת את הזמן ולהתבונן אחורה: בראש השנה, בסוף השנה האזרחית וביום ההולדת שלי. בשטף היומיומי של החיים אנחנו יכולים לפספס. לפעמים צריך
היום תיערך אזכרה לאיתי לוי ז"ל, חבר יקר ובן מחזור. כשישבנו בחצר של ארמוזה, בסוכות לפני שנתיים, שבועות ספורים לאחר פטירתו של איתי מאירוע לב, החלטנו לעשות סבב איחולים לשנה החדשה. הראשון התחיל ב"הכי חשוב בריאות, כל השאר בונוס." "לא נכון," העיר מישהו, "איתי היה בריא מאוד. איש ברזל. רק בריאות
השבוע כעסתי. יותר מפעם אחת. על יותר מאדם אחד. חלקם אנשים קרובים וחשובים לי. כשאני כועס שלושה דברים מתקיימים עבורי (למדתי את זה מד"ר מרשאל רוזנברג): 1. מישהו אומר/עושה משהו שאני מאמין שהוא לא אמור לומר/לעשות. 2. צרכים חשובים שלי לא מקבלים מענה (או לא מקבלים מענה מספיק). 3. אני
תגובות אחרונות