7 מחשבות על שבוע מלא 1. "קשה יש רק בלחם", היא סיסמא נחמדה של מפקדים צעירים למתגייסים חדשים, או משפט של אנשים שלא מבינים. קשה יש לא רק בלחם. יש קשה של כאבים. יש קשה של חוסר וודאות. יש קשה של כעסים. יש קשה של עצבים. יש קשה של יחסים.
את "לחיות ולאהוב" קראתי לראשונה ב 2005. מאז קראתי אותו מספר פעמים. יש לי כרגע שני עותקים שלו בביתי. יש בספר הזה הרבה מאוד קטעים שאני אוהב. ליאו בוסקאליה הוא אחד המורים-סופרים המשפיעים שפגשתי. לקראת שבת, שלושה ציטוטים אהובים מהספר: בתחילת כל יום "בכל יום אני מבטיח לעצמי שלא אנסה לפתור את
כשהיא קראה לך "מלאך", ואתה ענית שיש לך רשימת טלפונים של אנשים שחושבים אחרת ממנה, האמנתי לך. לא ראיתי בתשובה שלך אקט של צניעות. אלא של אמת. ושל אנושיות. "מלאכיות" של אנשים בשר ודם היא עניין יחסי במשרה חלקית. אף אחד הוא לא מלאך של כולם או כל הזמן. אף
אני לא יודע מתי זה התחיל, אבל זה איתי כבר כמה שנים. אני לא זוכר מה היה המקור של זה, אבל המחשבות על זה מתגבשות יותר ויותר. כתבתי על זה כבר כמה פעמים בעבר. בימים האחרונים קיבלתי על זה מספר משובים "חזקים": ע., שאני מעריך מאוד ושלא פגשתי עשרים שנה,
משבר הסוסים הגדול של 1894 לקראת סוף המאה ה-19 ערים גדולות בכל רחבי העולם התמודדו עם בעיה קשה ובלתי פתירה: בכדי לתפקד כהלכה הן היו תלויות באלפי סוסים אשר שימשו להובלת אנשים וסחורות. בשנת 1900, היו ברחובות לונדון מעל 11,000 "מוניות – סוסים" (סוס וכרכרה). היו שם גם כמה אלפי
האיש והמקל "איש אחד קיבל מכה ממקל בתוך קהל רב והתחיל לקלל את המקל. מישהו אמר לו, 'מדוע אתה מקלל את המקל? הוא לא פועל לבדו. קלל את היד שמחזיקה במקל.' האיש הסכים עמו והחל לקלל את היד. אמרו לו, 'מדוע לקלל את היד? היא אינה פועלת לבדה. קלל את
תכנית מחויבות אישית [הזמנה למהירי החלטה] ביום שני השבוע, במסגרת הבלוג היומי שלי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות והמשיך ללוות אותי גם לאחר פרסומו. "איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות?" "איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות? עושים אותו רק ביום אחד. ואז רק ביום אחד נוסף. וכך הלאה
לעולם לא אומר משהו שלא יוכל להיחשב כדבר האחרון שאמרתי בנג'מין זאנדר הינו מנצח, מרצה, סופר ואדם מעורר השראה. בפברואר 2008 הוא העביר הרצאת TED בת כעשרים דקות שתורגמה לארבעים וחמש שפות ונצפתה ע"י מיליוני אנשים ברחבי העולם. הנה תמלול החלק האחרון של אותה הרצאה מרגשת (ההרצאה המלאה בקישור הבא): מה שאנו
הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות. אנחנו מוקפים במוות. ובחיים. בכאב ובשמחה. באבל ובחגיגה. ימים שבהם קל יותר לזכור וקשה יותר לשכוח. תקופה שמייצרת בהירות ונותנת פרופורציות לדברים החשובים בחיים. בהירות ופרופורציות שנוטות להתפוגג עם הזמן. באינטנסיביות של "החיים הרגילים". עד הפעם הבאה. עד שקורה משהו שמזכיר לנו
מיומנות / טיך נהאת האן "למד להזין את עצמך ואת יקיריך בשמחה. לאהוב מישהו פירושו להבין אותו. זה אומר לדעת איך לעורר בו שמחה ואושר בדרכים קונקרטיות. אם אתה פועל במיומנות, המילים והפעולות שלך יגרמו לאדם האחר להרגיש רענן וקל. לפעמים מספיקה מילה טובה אחת או שתיים כדי לעזור לו לפרוח
תגובות אחרונות