תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

איך כמעט איבדתי לקוח חשוב

מזכירה של סמנכ"ל בחברה ידועה בארץ יצרה איתי קשר כדי לתאם פגישה בינינו.

הוא שמע עלי ומעוניין לבדוק איך אוכל לעזור לו ולארגון שלו.

התלהבתי. נשמע מעניין !

 שבועיים לאחר מכן, כשעתיים לפני הפגישה היא התקשרה לבטל בגלל משהו דחוף שצץ.

קצת מאכזב אבל לא נורא.

קבענו מועד חדש.

ביום המיועד (החדש), פחות משלוש שעות לפני הפגישה, היא התקשרה לבטל שוב.

שוב משהו דחוף שצץ.

עכשיו זה כבר מעצבן !!!

ביטול שני ברציפות.

פעמיים ברגע האחרון !

 

מיד רצו לי בראש כמה תגובות:

 1.

"חוצפן. מזלזל בי ובזמן שלי. לוקח אותי כמובן מאליו.

עם אנשים כאלה אני לא רוצה לעבוד.

גם אם הם ירצו לא ניפגש. שיחפש לעצמו מישהו אחר."

 

2.

"מעצבן אבל ככה זה. אני צריך אותו יותר משהוא צריך אותי.

הוא גדול/חשוב/עסוק ואני צריך להתאים את עצמי אליו.

גם אם יהיו עוד ביטולים אלו החיים. אין מה לעשות"

 

3.

"נראה לי שמזלזלים בי ואני לא אוהב את זה.

אם הוא באמת מעוניין שיצור קשר ויתאם מפגש חדש.

זה יהיה מבחן הרצינות שלו"

 

כל המחשבות הללו רצו לי בראש בזו אחר זו.

בכולן ניהלתי שיחה עם עצמי וללא הצד השני.

בכולן הנחתי הנחות שאולי קשורות למציאות ואולי מנותקות ממנה.

סביר להניח שגם אם ניפגש בסופו של דבר, אגיע עם "מטען" של כעס וחשדנות אשר ישפיעו על המפגש.

 

קיימת דרך נוספת:

4.

"אני מנחש שהוא עסוק ועמוס. וגם אני.

חשוב לי להיפגש איתו.

אני רוצה לעשות זאת מבלי לבזבז את הזמן שלי או לפגוע בהתחייבויות אחרות."

 

התגובה הרביעית מנסה לראות את שני הצדדים,

לחדד את מה שחשוב,

ולמצוא פיתרון יצירתי.

 

בחרתי ללכת בדרך הרביעית ושלחתי את ההודעה הבאה:

"הי אלי,

אני פתוח לפגישה מחר בקפה X  בשעה 17:30-18:30.

אנא עדכן אם אתה מעוניין.

תודה, רוני"

 

הזמנה אסרטיבית.

בלי לתקוף, לשפוט או להאשים.

מינימום אנרגיה.

 

לא ידעתי מה תהיה התגובה…

אחרי כמה דקות הגיעה תשובה: "מתאים לי. מה הכתובת?"

 שמחתי מאוד.

"תפרתי" פגישה בחלון פנוי שלי מבלי להזיז כלום, מהיום למחר, ובמקום קרוב שחוסך לי זמן נסיעה.

 

פחות מ-24 שעות לאחר מכן נפגשנו.

זכיתי להכיר אדם צנוע, לבבי, חם ומעניין.

שונה מאוד מהאדם שכיכב בתסריטים אחרים שרצו אצלי בראש.

יש לי הרבה מה לתת לו.

והרבה לקבל ממנו.

סיכוי גבוה שנשתף פעולה בעתיד.

 

ומה אם התשובה היתה אחרת ?

אז היינו ממשיכים לנסות.

או שהיינו מפסיקים לנסות וממשיכים הלאה.

 בלי דרמה.

בלי להאשים אותו ובלי לבטל את עצמי.

בלי סיפורים דמיוניים.

בלי לבזבז אנרגיה וזמן.

 

ככה כמעט איבדתי לקוח חשוב.

ואולי גם חבר.

 

שבת שלום, פורים שמח וחיים מלאים,

רוני ויינברגר.

תגובות

תגובות

Leave a Replay

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל